פסק-דין בתיק ע"פ 2149/08

הערעור

1.       הערעור דנן מתמקד בשיקולים הכלליים שעל בית-המשפט להביא בחשבון בהידרשו לשאלת מועד ביצועו של צו הריסה שיפוטי, אשר ניתן בגדרו של גזר-דין בגין הרשעה בעבירה של בנייה ללא היתר; ובשיקולים הספציפיים שיש לשקול בעניין זה, בכל הנוגע לבנייה בלתי חוקית בעיר העתיקה בירושלים - אזור בעל חשיבות היסטורית, דתית, תכנונית וארכיטקטונית.

הערעור מופנה כנגד גזר-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת י' ייטב), מיום 10.2.08, בת"פ 8263/05, שבגדרו נידון המערער - בגין הרשעתו בעבירה של בנייה ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 - לתשלום קנס בסך 67,300 ש"ח ולחתימה על התחייבות כספית בסכום של 60,000 ש"ח. במסגרת גזר-הדין, ציווה בית-המשפט על המערער להרוס את המבנה בן שלוש הקומות בשטח כולל של 234 מ"ר נושא ההרשעה, זאת עד ליום 1.6.08, והוסיף והורה כי אם לא יעשה כן - תוכל הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים לבצע את ההריסה במקומו. ערעורו של המערער מופנה אך כנגד הארכה הקצרה שניתנה לביצוע צו ההריסה.

ההליכים בבית-משפט קמא

2.       ביום 20.9.05 הוגש נגד המערער בבית-משפט קמא כתב-אישום, שבו יוחסה לו עבירה של בנייה ללא היתר, וזאת בשל הקמת מבנה בן שלוש קומות למגורים בשטח כולל של  234 מ"ר - 69 מ"ר בכל קומה וכן שלוש מרפסות בשטח של 9 מ"ר כל אחת. המבנה הוקם ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. עבודות הבנייה בוצעו בין החודשים אפריל עד ספטמבר 2004.

          קדם להגשת כתב-האישום צו הריסה מינהלי, שהוצא ביום 6.9.04 על-ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים. במסגרת הסדר שהגיעו אליו הצדדים, הוסכם כי יוגש נגד המערער כתב-אישום, וכי צו הריסה שיפוטי, אשר יינתן במסגרת ההליך הפלילי, יבוא במקום צו ההריסה המינהלי. כך נעשה; וביום 20.9.05, הוגש כאמור, כתב-האישום נגד המערער.

הדיונים בערכאה הדיונית נדחו מעת לעת, בין-השאר על-מנת לאפשר לצדדים להגיע להסדר. ביום 26.6.06 הודה המערער בעובדות כתב-האישום. הדיון בפרשת גזר-הדין נדחה, לבקשת התביעה, על-מנת שתוכל להצטייד בחוות-דעת של שמאי מקרקעין בעניין שווי הנכס, זאת בכדי שיתאפשר לה לעתור לקנס בשיעור של כפל שוויו של המבנה. בסופו של יום לא הצטיידה התביעה בחוות-דעת שמאית. הטיעונים לעונש נשמעו ביום 10.2.08, ובאותו מועד ניתן גזר-הדין.

טיעוני הצדדים בערכאה הדיונית

3.       בפרשת גזר-הדין בבית-משפט קמא טען ב"כ המשיבה, כי מדובר בבנייה בהיקף ניכר, המשבשת את הסדר הציבורי התכנוני. לדבריו, היה מקום להטיל על המערער קנס בשיעור ניכר, שיפגע בכדאיות הכלכלית שבביצוע העבירה, אך הואיל ולא הצטייד בחוות-דעת של שמאי לעניין שווי הבנייה, הסתפק בהטלת הקנס המרבי שנקצב בצדה של העבירה -  בסך 67,300 ש"ח, ובחיוב המערער לחתום על התחייבות כספית. כן ביקש ב"כ המשיבה, כי יינתן צו להריסת המבנה, אשר אף יסמיך את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לבצע את ההריסה, אם המערער לא יציית לצו. באשר לארכה לביצוע הצו, ציין ב"כ המשיבה, כי הואיל ומדובר בבנייה בעיר העתיקה בירושלים, שהכשרתה מחייבת שינוי תכנית בניין עיר, שהוא הליך ממושך וארוך שאי אפשר לחזות מראש את תוצאותיו, והיות שאף לא נפתח כל הליך לשינוי תכנית המתאר לשם הכשרת המבנה, אין כל הצדקה למתן ארכה ממושכת לביצוע ההריסה. על-כן, ביקש ב"כ המשיבה לקצוב למערער ארכה של ארבעה חודשים  בלבד לביצוע ההריסה, דהיינו - עד ליום 1.6.08.

4.       ב"כ המערער טען בבית-משפט קמא, כי המערער הקים את המבנה על-רקע מצוקה אישית וכלכלית. עוד טען, כי המערער הנו נכה כתוצאה מפגיעתו באירועי ירי בשנת 1996 ובשנת 2000, כי הלה ביצע את העבירות על-רקע העתקת מקום מגוריו לירושלים בעקבות נכותו ומצבו הכלכלי הדחוק (כמפורט בדו"ח של לשכת הרווחה במזרח ירושלים - נ/2), וכי במבנה מתגוררים כיום המערער, שני אחיו ובני משפחותיהם. כן ציין ב"כ המערער, כי עוד ביום 19.10.04 הגיש המערער בקשה לתיקון תוכנית המתאר לשם הכשרת עבירות הבנייה, וכי הטיפול בבקשה מצוי בשלב מקדמי של הוכחת הבעלות. במסמך שהציג לבית-משפט קמא, צוין כי התכנית מתייחסת ל"תוספת קומה שנעשתה ללא היתר וחיפוי באבן של מבנה ישן" (נ/3).

גזר-דינו של בית-משפט קמא

5.       בגזר-הדין הדגיש בית-משפט קמא את חומרת התופעה של ביצוע בנייה ללא היתר - בכלל, ואת העבירה הנדונה של בנייה בהיקף נרחב בעיר העתיקה בירושלים - בפרט. באשר להיבטים המחמירים הנובעים מביצוע עבירת הבנייה בעיר העתיקה, ציין בית-משפט קמא, בין-השאר, דלקמן: "במיוחד יש לראות בחומרה את הבנייה בתיק זה, שכן מדובר בבנייה רחבת היקף בעיר העתיקה בירושלים. מקום זה רגיש עד מאוד מהבחינה ההיסטורית, הדתית והתכנונית. בשל שיקולים אלו יש לטעמי להחמיר מאוד עם בנייה הנעשית במקום. לאור השיקולים המיוחדים, אין לטעמי לנהוג בסלחנות בבנייה ללא היתר. במיוחד רלוונטיים שיקולים אלו לעניין צו ההריסה, שכן בנייה בלתי מבוקרת במקום זה עשויה לפגום עד מאוד באופיו המיוחד של המקום, ועל כן יש לנסות למנוע אותה בכל מחיר".

          בהביאו בחשבון את מכלול טיעוני הצדדים, לחומרה ולקולא, ובין-השאר את הודאת המערער ונסיבותיו האישיות, גזר בית-המשפט את דינו של המערער לתשלום קנס ולחתימה על התחייבות כספית, כמפורט לעיל. בנוסף, ציווה בית-המשפט על המערער להתאים את הבנייה נושא האישום לתוכניות ולהיתרי הבנייה החלים באזור, לרבות בדרך של הריסת תוספת הבנייה. עם זאת, דחה בית-המשפט את מועד כניסתו של הצו לתוקף ליום 1.6.08, "כדי לאפשר לנאשם להתארגן לביצוע הצו". עוד הורה בית-המשפט, כי אם הצו לא יבוצע במועד, ואם המערער לא יקבל ארכה נוספת להשגת היתר בנייה, תהא הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים רשאית לבצע את ההריסה. 

          על גזר-הדין האמור הוגש הערעור הנדון, אשר הוגבל, כאמור, רק לעניין התקופה שנקצבה לביצוע צו ההריסה.

טיעוני הצדדים בערעור

6.       ב"כ המערער, עו"ד ס' ארשיד, מלין בערעורו על גזר-הדין אך כנגד ההחלטה לקצוב תקופה קצרה לביצוע צו ההריסה השיפוטי. לטענתו, בית-משפט קמא חרג בעניין זה מהענישה המקובלת במקרים דומים. באשר לטעם שהעלה בית-משפט קמא בסירובו ליתן ארכה לביצוע צו ההריסה השיפוטי - בדבר היות הבנייה בעיר העתיקה,  באזור רגיש מבחינה היסטורית, דתית ותכנונית - טען ב"כ המערער כי אין בטעם זה כדי לחסום את דרכו של המערער מלהכשיר את תוספת הבנייה. כן טען, כי העובדה שההליכים התכנוניים במזרח העיר - בכלל, ובאזור העיר העתיקה - בפרט, הנם ממושכים, לא הייתה אמורה להוות טעם לדחיית הבקשה למתן ארכה ממושכת להכשרת תוספת הבנייה; ובפרט כאשר אזור זה סבל מהזנחה תכנונית ממושכת מצד הרשויות.

במהלך טיעוניו בערעור ביקש ב"כ המערער לשנות את החלטת בית-משפט קמא בעניין מועד ביצוע צו ההריסה, ועתר לארכה של כשנה וחצי לביצוע ההריסה. הוא ציין, כי ההליך התכנוני שבו פתח המערער הנו ממושך, מחמת הצורך בתיקון תכנית בניין עיר, וכי הליך זה מצוי רק בראשיתו, הואיל ועל המערער לאתר מסמכים בירדן, לצורך הוכחת בעלות. על-מנת לאפשר לו למסור לבית-המשפט מידע מעודכן בדבר ההליך התכנוני, נדחה הדיון לבקשתו ליום 10.7.08.

במועד האמור הגיש ב"כ המערער מכתב מהמהנדס מטעם המערער ששוקד על הכנת תכנית מפורטת נקודתית לתיקון תכנית המתאר. במכתבו של המהנדס צוין, כי נפתח תיק רישוי בעיריית ירושלים, לשם הכשרת הבניין; כי הטיפול בתיק נמצא בראשיתו, בשלב של הוכחת הבעלות ותרגום מסמכים בעניין זה; וכי רק לאחר המצאת כל המסמכים הנדרשים בעניין הבעלות, תינתנה הנחיות למתכנן על-ידי מחלקת התכנון של העירייה. יצוין, כי המערער הורשע בבניית מבנה בן שלוש קומות למגורים, ואילו על-פי מכתבו של המהנדס, התכנית שהכין מתייחסת לקומת הקרקע ולקומה הראשונה בלבד. כמו כן הגיש ב"כ המערער לבית-המשפט מסמך ממחלקת הדוברות של עיריית ירושלים, לפיו העירייה נוקטת במדיניות מקילה בתכנון נקודתי שנועד להכשיר עבירות בנייה במזרח העיר, וכן מקדמת הכנת תכנית לאזור העיר העתיקה, שתאפשר קבלת היתרי בנייה ללא צורך בהכנת תכנית מפורטת.

7.       ב"כ המשיבה, עו"ד ע' איילון, גורסת כי אין עילה להתערבות ברכיב גזר-הדין של צו ההריסה השיפוטי, לרבות התקופה הקצרה שנקצבה לביצוע ההריסה, וזאת מהטעמים שפורטו על-ידי בית-משפט קמא. היא הוסיפה והדגישה, כי הבנייה בוצעה באזור העיר העתיקה, על כל המשתמע מכך בהיבט התכנוני; כי הכשרתה כרוכה בהליך מורכב של תיקון תכנית בניין עיר; וכי כיום - בחלוף ארבע וחצי שנים ממועד ביצוע העבירה - מצוי ההליך התכנוני רק בראשיתו, בשלב של הוכחת בעלות, כאשר מדובר בהליך תכנוני ממושך ומורכב. על-כן ביקשה לדחות את הערעור.